פסק-דין בתיק ע"ע 52949-05-10

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.      המערערת הגישה כנגד המשיבים שתי תביעות לבית הדין האזורי בתל אביב (עב 4339/06, דמ 7625/05 אשר אוחדו בבית הדין האזורי; השופט  יצחק לובוצקי ונציגי הציבור - מר חנוך ליבנה ומר אליעזר בארי). התביעות מתייחסות לתשלומים שונים המגיעים למערערת מן המשיבים, לטענתה, בגין תקופת עבודתה אצלם וסיומה. בית הדין האזורי קיבל חלק מהתביעות ודחה את חלקן, ומכאן הערעור שלפנינו. יצוין, כי לא הוגש ערעור שכנגד מטעם המשיבים.  

התשתית העובדתית

2.      המערערת הועסקה במשיבה 1 (להלן: המשיבה), חברה העוסקת במתן שירותי ניקיון ואחזקה, בעבודות ניקיון במספר מוסדות שונים.

3.      המערערת החלה לעבוד במשיבה ביום 1.3.2001 ועד לסיום עבודתה, שלגבי מועדה הצדדים חלוקים. לטענת המערערת, תקופת המחלה בשלהי העסקתה (מסוף אוגוסט 2005 עד חודש נובמבר 2005), נכללת בתקופת העבודה, עת הגישה את התפטרותה ביום 21.11.2005. מנגד, לטענת המשיבה, יחסי העבודה הסתיימו כבר ביום 30.8.2005, עובר לתקופת המחלה כאמור, בעת שהודיעה המערערת על היעדרותה.

4.      במהלך תקופת העבודה, המערערת שובצה לעבודות ניקיון במספר מקומות, ביניהם: בית ספר "נר הציון", בניין משרדים בפתח תקווה, מוזיאון "אדם וסביבה" ובבית הספר תלמוד תורה - "שארית ישראל".

5.      שכר המערערת שולם לה מידי חודש וחושב על בסיס "גלובאלי" לפי ביצוע עבודות הניקיון, ללא פיקוח על שעות עבודתה בפועל, וללא מעקב מסודר המתעד את שעות עבודתה בפנקס שעות עבודה או בדרך אחרת.

6.      כמו כן, לא נערך חוזה עבודה כתוב בין הצדדים המגדיר את תנאי עבודתה של המערערת במשיבה, ומעולם לא נמסרה למערערת הודעה כתובה על תנאי העסקתה.

7.      המשיבים 2 ו-3 הינם בעלי מניות של המשיבה ומנהליה.

ההליך בבית הדין האזורי

8.      המערערת הגישה שתי תביעות לבית הדין האזורי כנגד המשיבים. תביעה אחת הוגשה ביום 17.8.2005, עובר לסיום יחסי העבודה, נגד המשיבה ומנהליה לתשלום דמי הבראה, אשר לטענתה לא שולמו לה במשך כל תקופת העסקתה (דמ 7625/05 דלעיל). תביעה נוספת (עב 4339/06) הוגשה לאחר סיום יחסי העבודה, ביום 3.4.2006, לתשלום סכומים אשר לא שולמו לה לטענתה במהלך תקופת העבודה או בסיומה בגין הרכיבים הבאים: הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פדיון בגין אי הפרשת מעביד לקופת גמל, דמי חג, דמי מחלה, ימי אבל, החזר הוצאות נסיעה, שכר עבודה, הפרשי דמי הבראה, ופיצויי הלנת שכר.

9.      נקדים ונאמר, כי בית הדין האזורי דן והכריע ברוב רכיבי התביעה "בהתאם למיקוד הדיון מיום 13.3.08" כלשונו, והם: פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי נסיעות, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות מעביד לקופת גמל, ימי אבל, השלמה לשכר מינימום, פדיון דמי הבראה ופיצויי הלנת שכר.

עם זאת, בערעור שלפנינו, המערערת הביעה את התנגדותה להחלטתו של בית הדין האזורי להכריע רק בחלק מרכיבי התביעה בהתאם ל"מיקוד הדיון", כלשון בית הדין האזורי, וטענה כי מעולם לא נתנה את הסכמתה לכך באותו מועד ובכלל. המשיבה לא הכחישה טענה זו. לפיכך, ומשלא מצאנו בפרוטוקול מיום 13.3.08 אזכור להסכמת הצדדים לצמצום רכיבי התביעה, כאמור, נתייחס במסגרת הערעור גם לשני רכיבי התביעה הנוספים עליהם הוגש הערעור, והם - דמי מחלה ואי תשלום שכר בגין חודש 10/02.

הערעור

ערעור המערערת מתייחס  לרכיבי תביעה שונים, אליהם נתייחס אחד לאחד.

תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי

10.  לטענת המערערת, יש להחיל על היחסים בין הצדדים בעניין זה את הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון והתחזוקה או לחילופין, את הוראות צו ההרחבה להסכם זה. זאת, מהטעם לפיו עיקר עיסוקה של המשיבה הוא במתן שירותי ניקיון ואחזקה, וכי ההסכם הקיבוצי הורחב על כלל העובדים והמעבידים בענף הניקיון. לעומת זאת, טענה המשיבה, כי ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה אינם חלים במקרה זה מבלי לבסס טענה זו. בית הדין האזורי לא הכריע בשאלת תחולתו של הסדר קיבוצי כזה או אחר כשאלה בפני עצמה, אך במסגרת פסיקתו של בית הדין ברכיבי תביעה רלוונטיים הסתמך  על צו ההרחבה בענף הניקיון.

11.  אכן, במקרה שלפנינו המערערת לא הוכיחה כי המשיבה חברה באיגוד הכלארצי של מפעלי הניקיון והתחזוקה בישראל, ולפיכך לא חל בענייננו "הסכם עבודה קיבוצי בענף הניקיון והתחזוקה" . כמו כן לא הוכח שהמשיבה חברה באיגוד פועלי הניקיון, ולפיכך גם לא חל בענייננו "הסכם קיבוצי כללי בענף האחזקה והניקיון" . עם זאת, אין חולק, כי עיקר עיסוקה של המשיבה הינו במתן שירותי ניקיון ואחזקה, ומשכך חל על הצדדים במקרה זה צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה משנת 1979 , על תיקוניו העקיפים מעת לעת (להלן: צו ההרבה בענף הניקיון), הקובע כי: